בקום המדינה,הורי הגיעו לא"י ומיד נשלחו עם קבוצת עולים להתישב בהרי ירושלים.
איזור הררי בעמק יפה,את העמק חוצה נחל שופע, מימיו זכים וצלולים ובקרבת ועצי פרי שבעת המינים
ליד הנחל נפגשו נשות הכפר לכבס,לטבול במימיו ומן הסתם למפגש חברתי.
הבתים היו פחונים, שבימי החורף הגשם נשמע כמטר אבנים ובקיץ החום ננבשן אש.
תחבורה היתה נכנסת פעמים ביום ופעם בשבוע היתה נכנסת משאית עם דברי מזון כמן מנולת נידת.
הגברים עבדו בחקלאות ובסלילת כבישים ובלילה במשמר הגבול.
לאחר שנה של סבל במקום מבודד, כל הכפר על מטלטליו נטש את ההתישבות.
תיאוריה וסיפוריה של אמי על המקום, סיקרנו אותי לאתר את המקום ולבקר במקום שהתישבו לראשונה.
גיליתי עמק יפה נחל שמימיו דלים וזרימתו דלה ושקטה. במקום הפחונים נבנו וילות לתפארת.
ראיתי את אחד התושבים והוא סיפר לי, כי המקום נפלא ומאד יקר לקנות וילה בישוב ,שהוקם עם קום המדינה.
שם המקום-כפר מטע.
יהודית,
השבמחקקראתי את הכתבה שלך. היא היתה מענינת עבורי, כי אני ילידת הארץ ולא חויתי את החויה שלך, אבל זכור לי שבבית הספר ספרו לנו על ילדי המעברות, ואנו, הילדים אספנו בגדים ומשחקים לילדים. עוד זכור לי שבימי החורף, כשירדו גשמים עזים (פעם היו עוד ימים כאלה...), לא יכולתי להרדם בלילה מרוב דאגה לילדים שלא היה להם גג מעל לראשם.
בת-שבע.
אין כמו זכרונות ילדות נעימים
השבמחקושישמהלספר לדורות הבאים
תזכילנחת מילדיך ונכדיך.
הספור מאוד מענין .חבל שלא ניתן היה לקנות אדמה ולהנות מהמקום גם בתקופתנו.
השבמחקהניה פוגל :)